אינדקס חברי איגוד
הצטרפו לאיגוד פנימי
לוח ארועים

חינוך טכנולוגי רלבנטי

מאת: חיים רוסו - יו"ר עמותת תעשיידע

רבות נכתב ונדון בטורים אלו ואחרים על הצורך בקיום חינוך טכנולוגי/מקצועי כחלק ממערכת החינוך הישראלית ועל הדרך לממש מערך זה.

בעיקר נשאלות השאלות לגבי ההיקף הרצוי של לימודים טכנולוגיים /מקצועיים מתוך כלל הלימודים וכיצד משיגים את האיכות הגבוהה שתענה על צרכי עולם התעסוקה העתידי.
לדעתי קיימת שאלה נוספת ,חשובה לא פחות, כיצד מבטיחים לימודים רלבנטיים?
הטכנולוגיה היא כאמור בליבת לימודים אלו. לא רק משום שהמוצרים מבוססים על טכנולוגיות מתקדמות אלא גם משום שתהליכי הפיתוח, הייצור, התחזוקה והשרות כולם מבוססים על כלי תיכון ,אנליזה וסימולציה מתקדמים ביותר ומתוחכמים .ניקח לדוגמא את מקצוע העיצוב, תחום הנתפס יותר כאומנות מאשר טכנולוגיה. אולם תוכנות עיצוב מתקדמות, סימולציות, שימוש בחומרים חדשניים ובעתיד יישום טכנולוגיות הדפסת תלת מימד הם בליבת העשייה העיצובית.
הטכנולוגיה  שחשיבותה בכל תחום עיסוק עתידי היא מאד משמעותית, אינה קופאת על שמריה. להיפך, בעשורים האחרונים אנו עדים לקצב התפתחות טכנולוגית מואץ. טכנולוגיות חדשות פותחות אפיקים חדשים, מייצרות כלים חדשים ומיומנויות שלא היו קיימות קודם לכן כל אלה מתחלפים בקצב התפתחות הטכנולוגיות.

זו נקודת החוזקה וגם נקודת התורפה. מערכות חינוך מטבען הן שמרניות, קבועי הזמן ארוכים והיכולת לשנות ולהשתנות מוגבלת מאד.
ומכאן נובעת שאלת הרלבנטיות.
תלמיד של היום הלומד את טכנולוגית וכלי האתמול לצורך השתלבות בעולם העתיד יהיה לא רלבנטי.
כדי למצוא את הפתרונות חשוב להבין את מקור הקושי.

ראשית מערכת חינוך אינה חשופה להתפתחויות הטכנולוגיות הצפויות. אם וכאשר תהיה חשופה יקשה עליה לעדכן את תכניות הלימוד לעיתים קרובות, להכשיר מורים למיומנויות חדשות בקצב הדרוש ובעיקר לא תוכל לחדש את התשתית המעבדתית הפיזית כנדרש, בגלל עלויות עתק הקשורות בכך.
מול קושי זה מתמודדות מערכות החינוך בכל העולם. הפתרון המסתמן טמון בשילוב אינטימי של עולם החינוך עם עולם העשייה בכלל ועולם התעשייה בפרט.
היתרון העיקרי בפתרון זה נובע מזמינותם של הידע המתקדם והתשתית המתקדמת בתעשייה.
האתגר הוא בשילוב אופטימאלי.

קל להעריך מה תהיה ההשפעה על תלמידים לביוטכנולוגיה, לאלקטרואופטיקה, לאלקטרוניקה, לרובוטיקה, למכונאות רכב ועוד, כאשר יחשפו לתעשיות המתקדמות, כל אחד בתחומו, לידע הקיים בהן ולתשתית המתקדמת ביותר המצויה שם.
שעות בודדות מדי שבוע בסביבה האמיתית, מול הכלים והתהליכים העדכניים ובמפגש בלתי אמצעי עם האנשים שבחזית העשייה המתקדמת יהיו תוספת חשובה מאד ללימוד היסודי והמפורט בכיתה. גם התלמידים וגם המורים ירכשו ידע וניסיון יקרים בדרך שאין לה אלטרנטיבה.
יחד עם זאת מימוש השילוב בין  שתי המערכות אינו מובן מאליו. מצד אחד השמרנות והמגבלות הבירוקרטיות במערכת החינוך ומצד שני הרתיעה של אנשי התעשייה הטרודים בעשייה אינטנסיבית מול לקוחות, בלחצים של זמני אספקה ובמגבלות רווחיות. "מה יוצא לי מזה" יהיה משפט שיחזור על עצמו פעמים רבות.

כדי שגישה זו תצלח המפתח הוא בהבנה שמדובר בשילוב אינטרסים ולא בפילנתרופיה. מערכת החינוך תשתבח ותהפוך לרלבנטית, עולם התעשייה יתברך (אמנם בטווח ארוך) במהנדסים, טכנאים, מכשירנים, אנשי תפעול יצור ואחזקה בעלי ידע עדכני והבנה טובה של "העולם האמיתי".

לאחרונה, כחלק מתפיסה חדשה במשרד החינוך המעצימה את החינוך הטכנולוגי/מקצועי, חדרה גם ההכרה בצורך של התנסותם של תלמידי בתי הספר בעולם העשייה. התכניות כבר קיימות, כך גם התקציבים. המימוש עומד בפתח.
תנאי להצלחה היא ההתגייסות של התעשייה ושאר הגורמים במשק אם כך יקרה, נוכל להתברך בכך שחיזקנו את הרלבנטיות של החינוך הטכנולוגי /מקצועי במדינת ישראל לטובת הבוגרים עצמם ולטובת המשק.

                                          

 

עבור לתוכן העמוד